מה עושים לנו עם התמונה הזאת?
תמונה של עיר תחת פיצוץ גרעיני מגיעה ישר לבטן. אנחנו רואים את הבית, את הילדים, את כל מה שאפשר לאבד. עוד לפני שבדקנו מה נאמר, אנחנו כבר בתוך התרחיש.
בפוסט שנתניהו שיתף נכתב: ״אם יפלו במרכז הארץ שתי פצצות אטום, את מי יעניינו כל סערות הסרק האלה?״. [13]
צריך לדייק: זו אינה הודעה מודיעינית שלפיה פצצה עומדת ליפול. זהו תרחיש מותנה, בתוך טקסט שכתב בלומברג ונתניהו בחר להפיץ. באותו טקסט הוצגו גם סוגיות של גיוס, התראות ופרשות ציבוריות כעניינים שמסיחים את הדעת מהאיום האיראני. [13]
כאן נמצאת השאלה לבוחר: האם הסכנה מאיראן מחייבת אותנו להפסיק לשאול על כל השאר? האם אי אפשר לדרוש טיפול רציני באיום הגרעיני, ובאותה נשימה לבדוק אחריות, תוצאות ושיקול דעת?
אפשר לדאוג מאיראן ולדרוש תשובות מראש הממשלה. שתי הדרישות מסתדרות מצוין.
איך עוברים מאיום ביטחוני לפתק בקלפי?
הטקסט שנתניהו הפיץ חיבר בין סכנה קיומית לבין זהותו של ראש הממשלה הבא. לפי הדיווח, הוא הזהיר מפני בחירה במי שלא יוכל להשלים את הטיפול באיראן, והדגיש את חשיבות הקשר עם טראמפ. [14]
זו טענה פוליטית שאפשר לבחון. קשרים עם נשיא ארצות הברית הם שיקול. גם ניסיון, החלטות קודמות ותוצאות בפועל. אבל תמונת פיצוץ אינה מוכיחה שמועמד מסוים הוא היחיד שמסוגל להגן על המדינה.
הקריאה שלי לפוסט היא שהוא מבקש מאיתנו לעבור מהר מאוד מדאגה מוצדקת לקיום המדינה למסקנה על ההצבעה שלנו. באמצע חסרות שאלות: מה מצב האיום היום? מה השתנה? מה הושג עד עכשיו? ומה התוכנית מכאן?
לא צריך להיות מומחה לגרעין כדי לשאול אותן. לא את כל המידע הביטחוני אפשר לפרסם, אבל אפשר לדרוש הסבר עקבי, להבחין בין עובדה להערכה ולבדוק את הרקורד של מי שמבקש להמשיך לנהל את העניינים.
ומה עם כל מה שרצינו לשאול לפני התמונה?
במערכת הבחירות הזאת יש לנו הרבה על מה לחשוב. ביטחון, אחריות, שירות, פרנסה והדרך שבה המדינה מתנהלת. תמונה מפחידה לא מוחקת את השאלות האלה.
דווקא ממי שמכהן כראש ממשלה מותר לבקש דין וחשבון: מה הבטחת? מה הצלחת לעשות? איפה נכשלת? ומה תעשה אחרת אם תקבל עוד כהונה?
את אותן שאלות צריך להפנות גם למי שמבקש להחליף אותו. אחרי הביקורת על נתניהו צריכה לבוא תוכנית שאפשר לבחון, עם אנשים שמסוגלים לבצע אותה. פחד מהמשך שלטונו אינו פוטר את מתחריו מהצורך להסביר מה יעשו.
אין צורך להעמיד פנים שכל המסרים זהים. כאן מדובר בפרסום מסוים של נתניהו, עם תאריך ומקורות. את הכלל אפשר להחיל על כל מועמד: מי שמתאר אסון צריך להסביר גם מה הוא מציע לעשות, ולמה שנאמין שיוכל לבצע.
ולמה אנחנו ממשיכים להקשיב?
כי אזהרה כזאת נוגעת בדברים שהכי יקרים לנו. הילדים, הבית, המקום שלנו כאן. קשה להניח אותה בצד. אנחנו פותחים עוד כתבה ועוד סרטון, בתקווה להבין אם אפשר כבר לנשום.
יש מחקרים שמצאו כי חרדה מעודדת חיפוש מידע, אבל גם מושכת את תשומת הלב למידע מאיים. בחלק ממחקרי הרשתות, מסרים על המחנה היריב זכו ליותר שיתופים. אלה ממצאים מהקשרים מסוימים, והם לא מסבירים כל אדם וכל הודעה. אבל הם נותנים סיבה טובה לשים לב למה שאנחנו קוראים ומעבירים. [3] [6]
וגם לנו יש חלק בשיחה הזאת. לפני ששולחים משהו מפחיד לאנשים שאוהבים, אפשר לבדוק מאיפה הוא הגיע. אם יש בו אזהרה חשובה, אפשר להעביר אותה עם מקור ועם הנחיה ברורה. אין צורך להוסיף ״תתעוררו לפני שיהיה מאוחר מדי״.
לפני שנבהלים, כמה שאלות
- מה בדיוק נטען? האם זו התרעה על סכנה קרובה, תרחיש אפשרי או מסר בחירות? ובאיזה פרק זמן מדובר?
- כמה זה סביר? תיאור מזעזע מסביר כמה רע עלול להיות. הוא עדיין לא אומר מה הסיכוי שזה יקרה.
- מה התוכנית, ומה הרקורד? מה מציע המועמד לעשות, מה עשה כשניתנה לו אחריות, והאם הוא מסביר גם מחירים וחלופות?
- מותר לשאול כאן שאלות? מי שבטוח בעובדות שלו אמור להיות מסוגל להסביר אותן ולתקן כשצריך.
- ומה אם הצד השני היה אומר את זה? האם הייתי מאמין באותה קלות, או דורש מיד הוכחות?
אין כאן מבחן שמזהה שקרנים. אלה שאלות שעוזרות להאט קצת את התגובה ולברר מה עומד מאחורי המסר.
אפשר לתת מקום גם לתקווה
אנחנו רוצים לדעת שהילדים יגדלו פה בביטחון. שנוכל להתפרנס, להזדקן בכבוד ולחיות יחד גם כשאנחנו לא מסכימים. מותר לבקש ממי שרוצה להנהיג אותנו לדבר גם על זה. מה הוא יבנה, מה יתקן, ואיך נדע שהצליח.
״והכלל והעיקר שלא יתפחד כלל״, אמר רבי נחמן. הדברים נאמרו על הדרך בעבודת השם. אני מוצא בהם גם הזמנה לעצור בתוך הרעש: להקשיב לאזהרות, לבדוק אותן, ולהשאיר לעצמנו מקום לחשוב. [1]
כשנגיע לקלפי, כדאי שנזכור גם את השאלות שהיו לנו לפני שראינו את התמונה. למי יש תוכנית, על מי אפשר לסמוך, ואיזה עתיד אנחנו רוצים כאן.
יש לנו זכות לבחור. כדאי שנוכל לשמוע גם את התקווה שלנו כשאנחנו עושים את זה.
מה מצאו המחקרים
המחקרים הבאים עוסקים בשכנוע, בחיפוש מידע ובהתנהגות פוליטית. הם אינם מוכיחים מה הייתה כוונתו של אדם מסוים. חשוב גם להבחין בין ניסויים, מחקרים תצפיתיים ומודלים תאורטיים.
מה מתועד במקרה הנוכחי?
ב־25 באוקטובר 2026 דיווחו ynet וזמן ישראל כי נתניהו שיתף הדמיית פיצוץ גרעיני וטקסט של יובל בלומברג, ששילב אזהרה מהגרעין האיראני עם טענות על בחירת ראש הממשלה הבא. ב־ynet מופיע צילום הפוסט; זמן ישראל כולל הפניה לפרסום בחשבון X של נתניהו. המקורות האלה מתעדים את הפרסום ואת נוסחו. הם אינם מאמתים את הערכת האיום הגרעיני עצמה. [13][14]
הדיון בפתיחת המאמר על השפעת התמונה ועל הקשר בינה לבין הבחירות הוא פרשנות של המסר. המחקרים שלהלן מספקים רקע כללי; הם אינם מוכיחים מה נתניהו התכוון להשיג או כיצד השפיע הפוסט על הצבעה בפועל.
מסרי פחד יכולים לשכנע, בעיקר כשיש דרך לפעול
מטא־אנליזה של Tannenbaum ועמיתיה (2015) כללה 127 מאמרים ו־27,372 משתתפים. נמצא אפקט ממוצע של 0.29 על מדד משולב של עמדות, כוונות והתנהגות, השפעה קטנה עד בינונית. מסרים היו יעילים יותר כשכללו הסבר על פעולה מועילה שניתן לבצע. חלק גדול מהספרות עוסק בתקשורת בריאות; אין להסיק מכך ישירות מה תהיה השפעתו של קמפיין בחירות. [2]
חרדה עשויה להטות את המידע שאנחנו מחפשים
בניסוי של Gadarian ו־Albertson (2014), משתתפים שעוררו אצלם חרדה בנושא הגירה נטו לקרוא, לזכור ולהסכים עם מידע מאיים. הממצא תומך בכך שחיפוש מידע מוגבר יכול להתלוות לעיבוד מוטה. הוא מוגבל לנושא ולאופן שבו נערך הניסוי. [3]
פחד וכעס משפיעים אחרת על הערכת סיכון
Lerner ו־Keltner (2001) מצאו שפחד נקשר להערכות סיכון פסימיות יותר ולבחירות זהירות יותר. כעס נקשר להערכות אופטימיות יותר ולבחירות שיש בהן יותר סיכון. לכן אין להתייחס לכל הרגשות השליליים כאילו הם פועלים באותו אופן. [5]
מסרים על המחנה היריב זכו ליותר שיתופים
Rathje ועמיתיו (2021) ניתחו כ־2.7 מיליון פוסטים של כלי תקשורת וחברי קונגרס בארצות הברית. פוסטים שהתייחסו למחנה הפוליטי האחר שותפו בערך פי שניים מפוסטים שהתייחסו למחנה של הכותב. הקשר נמצא בשני הצדדים שנבדקו. זהו מחקר תצפיתי; הוא אינו מוכיח שינוי בהצבעה או שכל התייחסות ליריב היא הפחדה. [6]
Brady ועמיתיו (2017) בחנו יותר מחצי מיליון ציוצים בנושאים פוליטיים ומוסריים. שפה שמשלבת רגש ומוסר נקשרה להפצה רחבה יותר, בעיקר בתוך אותו מחנה. המחקר אינו עוסק בפחד בלבד. [7]
תוכן שלילי אינו מצליח בכל מדד ובכל הקשר
Robertson ועמיתיו (2023) ניתחו ניסויי כותרות אקראיים באתר Upworthy. בכותרת באורך ממוצע, מילה שלילית נוספת נקשרה לעלייה יחסית של כ־2.3% בשיעור ההקלקה, ולא לתוספת של 2.3 נקודות אחוז. בניתוח נפרד, מילים הקשורות לפחד לא הראו את ההשפעה החיובית שנחזתה. שליליות ופחד אינם זהים. [8]
מחקר מקדים של Talaga ועמיתיו (2025), שכלל כשישה מיליון פוסטים של גופי תקשורת בשש מדינות, מצא פחות לייקים ותגובות לפוסטים שליליים. זהו קדם־פרסום תצפיתי, שאינו מוצג כאן כמאמר שעבר ביקורת עמיתים. הקלקה, שיתוף, תגובה ושכנוע הם תוצאות שונות. [9]
איומים ממשיים יכולים להשפיע על סובלנות פוליטית
Peffley, Hutchison ושמיר (2015) בחנו טרור וסובלנות פוליטית בישראל בשנים 1980–2011. הם מצאו השפעה שוחקת של טרור על הנכונות להעניק חירויות בסיסיות ליריבים, שהייתה חזקה יותר בקרב מזדהים עם הימין. זהו ממצא היסטורי שאינו מתאר כל אדם ואינו מאפשר להסיק ישירות על הציבור כיום. [10]
אין כלל פשוט שלפיו הפחדה תמיד עובדת
המודל התאורטי של Lupia ו־Menning (2009) בוחן באילו תנאים פוליטיקאים יכולים להפחיד אזרחים כדי שיתמכו במדיניות שהיו דוחים אחרת. המסקנות תלויות בהנחות על מידע ועל תגובת האזרחים. מודל כזה אינו מוכיח שפוליטיקאי מסוים שיקר או תמרן. [4]
מקור הכותרת ושני פסוקים קרובים ברוחם
״והכלל והעיקר שלא יתפחד כלל״ מופיע בליקוטי מוהר״ן תנינא, תורה מ״ח, בהקשר של התחזקות בעבודת השם. רבי נחמן הוא מורה חסידי מאוחר, ולא מתקופת חז״ל. ההקשר האזרחי במאמר הוא קריאה עכשווית של הדברים. [1]
״אַל תִּירָא מִפַּחַד פִּתְאֹם״, משלי ג׳, כ״ה. [11]
״לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ״, דברים א׳, י״ז. הפסוק פונה במקור לשופטים ומורה להם לשפוט ללא פחד וללא משוא פנים. [12]
מקורות לקריאה
המספרים בגוף הטקסט מפנים למקורות שלהלן. הקישורים מובילים למחקרים ולמקורות הציטוטים.
- רבי נחמן מברסלב, ליקוטי מוהר״ן תנינא, תורה מ״ח
מקור הציטוט. ההקשר המקורי הוא התחזקות בעבודת השם; היישום לחיים הציבוריים כאן הוא פרשנות עכשווית.
חזרה למאמר ↑ - Tannenbaum et al. (2015). Appealing to fear: A meta-analysis of fear appeal effectiveness and theories
Psychological Bulletin. מטא־אנליזה של מסרי פחד, עמדות, כוונות והתנהגות.
חזרה למאמר ↑ - Gadarian & Albertson (2014). Anxiety, Immigration, and the Search for Information
Political Psychology. ניסוי על חרדה והעדפת מידע מאיים בנושא הגירה.
חזרה למאמר ↑ - Lupia & Menning (2009). When Can Politicians Scare Citizens Into Supporting Bad Policies?
American Journal of Political Science. מודל תאורטי על התמריצים והתנאים להפחדה פוליטית.
חזרה למאמר ↑ - Lerner & Keltner (2001). Fear, anger, and risk
Journal of Personality and Social Psychology. ההבדלים בין פחד לכעס בהערכת סיכון ובבחירות.
חזרה למאמר ↑ - Rathje, Van Bavel & van der Linden (2021). Out-group animosity drives engagement on social media
PNAS. מחקר תצפיתי על אזכור המחנה היריב ושיתוף ברשתות.
חזרה למאמר ↑ - Brady et al. (2017). Emotion shapes the diffusion of moralized content in social networks
PNAS. מחקר תצפיתי על שפה מוסרית־רגשית והפצת מסרים פוליטיים.
חזרה למאמר ↑ - Robertson et al. (2023). Negativity drives online news consumption
Nature Human Behaviour. ניתוח ניסויי כותרות אקראיים באתר Upworthy.
חזרה למאמר ↑ - Talaga, Batorski & Wojcieszak (2025). Negative news posts are less prevalent and generate lower user engagement than non-negative news posts across six countries
קדם־פרסום מחקרי, שאינו מוצג כאן כמאמר שעבר ביקורת עמיתים. מחקר תצפיתי בפייסבוק.
חזרה למאמר ↑ - Peffley, Hutchison & Shamir (2015). The Impact of Persistent Terrorism on Political Tolerance: Israel, 1980 to 2011
American Political Science Review. מחקר היסטורי על טרור וסובלנות פוליטית בישראל.
חזרה למאמר ↑ - משלי ג׳, כ״ה
״אל תירא מפחד פתאום״.
חזרה למאמר ↑ - דברים א׳, י״ז
״לא תגורו מפני איש״. בהקשר המקורי: הוראה לשופטים לשפוט ללא פחד וללא משוא פנים.
חזרה למאמר ↑ - מורן אזולאי ויובל קרני, ynet, 25.10.2026. נתניהו פרסם הדמיה של אטום על תל אביב
דיווח הכולל צילום של הפרסום וציטוטים מהטקסט ששיתף. מקור לתיעוד הפוסט, לא לאימות התחזית הביטחונית.
חזרה למאמר ↑ - זמן ישראל, יומן בחירות, 25.10.2026. נתניהו מזהיר מהשמדה אם לא ייבחר שוב
דיווח על התמונה והטקסט ששיתף, עם הפניה לפוסט בחשבון נתניהו. כותרת הדיווח היא של מערכת זמן ישראל.
הפוסט המקורי ב־X, כפי שקושר בדיווחהפוסט לא נפתח ישירות בבדיקה; התיעוד כאן נשען על הדיווחים המקושרים.
חזרה למאמר ↑